החברים של פעם: למה גברים מאבדים חברויות בגיל המבוגר ואיך מחזירים אותן
עבודה, משפחה ושגרה דוחקות את החברים הצידה, וגברים רבים מוצאים את עצמם בודדים. למה זה קורה ואיך בונים מחדש קשרים קרובים.
בגיל עשרים הם היו בכל מקום. החברים מהשכונה, מהצבא, מהאוניברסיטה. נפגשו כמעט כל ערב, נסעו יחד לטיולים, ישבו עד מאוחר בלילה ודיברו על הכול. ואז, כמעט בלי לשים לב, משהו השתנה. עבודה תובענית, זוגיות, ילדים, מעבר דירה לעיר אחרת. המפגשים נעשו נדירים יותר, השיחות קצרות יותר, ויום אחד גבר בשנות הארבעים מגלה שאין לו ממש למי להתקשר כשקשה לו. התופעה הזו, שזוכה לכינוי משבר החברות הגברית, מעסיקה בשנים האחרונות חוקרים, אנשי טיפול וגם גברים רבים שמרגישים אותה על בשרם.
איך זה קורה
בצעירותם, גברים רבים בונים חברויות סביב פעילויות משותפות ומסגרות קבועות: בית ספר, צבא, ספורט, לימודים. המסגרות האלה מייצרות מפגשים באופן טבעי, בלי צורך לתכנן אותם. כשהמסגרות נעלמות, החברויות צריכות פתאום מאמץ מכוון כדי להמשיך להתקיים, וגברים רבים לא רגילים להשקיע את המאמץ הזה.
במקביל, סדרי העדיפויות משתנים. הקריירה דורשת שעות רבות, המשפחה דורשת את שאר הזמן, ומה שנשאר הולך למנוחה. החברים הופכים למשהו שעושים כשיש זמן, ומכיוון שאף פעם אין זמן, הם נדחקים הצידה. רבים מסתמכים גם על בת הזוג שתארגן את החיים החברתיים, וכך מוצאים את עצמם חברים בעיקר של חברים שלה.
למה זה משנה יותר ממה שנדמה
בדידות היא לא רק תחושה לא נעימה. מחקרים רבים קושרים בין בדידות ממושכת לבין סיכון מוגבר לדיכאון, לחרדה, למחלות לב ואף לתוחלת חיים קצרה יותר. ההשפעה הבריאותית של בדידות כרונית משווה לעיתים לזו של הרגלים מזיקים מוכרים.
גברים בודדים גם נוטים להתמודד פחות טוב עם משברים. כשאין חבר קרוב לשתף אותו בקשיים בעבודה, בזוגיות או בבריאות, הכול נשאר בפנים. גם בת הזוג נושאת לעיתים קרובות את כל העומס הרגשי, משום שהיא האדם היחיד שאיתו הגבר מדבר באמת. חברויות קרובות מפזרות את העומס הזה ומעניקות נקודות מבט נוספות.
חברות כתף אל כתף
חוקרים מתארים לעיתים קרובות הבדל בין חברויות פנים אל פנים, שמבוססות על שיחה ישירה, לבין חברויות כתף אל כתף, שמבוססות על עשייה משותפת. גברים רבים מרגישים נוח יותר בסוג השני: לראות משחק יחד, לבנות משהו, לרכוב על אופניים או לדוג. השיחות העמוקות, אם הן מגיעות, מגיעות תוך כדי פעילות.
אין בכך שום פסול, וזו דווקא נקודת חוזק שאפשר לנצל. במקום לנסות לכפות על עצמך מפגשי שיחה שמרגישים לא טבעיים, אפשר לבנות חברויות סביב פעילות שאתה אוהב. הפעילות היא התירוץ, והקשר הוא הרווח.
להחיות חברויות ישנות
לפעמים הדרך הקלה ביותר להתחיל היא לחזור לחברים שכבר היו. הודעה פשוטה לחבר מהצבא או מהלימודים, שאיתו לא דיברת שנים, עשויה להפתיע לטובה. רוב האנשים שמחים לשמוע מחברים ותיקים, וגם הם מרגישים לעיתים קרובות את אותו ריחוק. כדאי לא לחכות לסיבה מיוחדת.
הטריק הוא להפוך את המפגש לקבוע. מפגש חד פעמי נחמד, אבל קל לו להתמסמס. ארוחת בוקר חודשית קבועה, משחק כדורגל שבועי או ערב פוקר אחת לחודש יוצרים מסגרת חדשה שמחליפה את המסגרות שאבדו. מי שלוקח על עצמו את תפקיד המארגן עושה טובה גדולה לא רק לעצמו אלא לכל הקבוצה.
לבנות חברויות חדשות
בגיל מבוגר קשה יותר להכיר חברים חדשים, אבל זה בהחלט אפשרי. המפתח הוא למצוא מקומות שבהם אותם אנשים נפגשים שוב ושוב, משום שחברות נבנית מתוך מפגשים חוזרים. כמה רעיונות:
- קבוצת ריצה, רכיבה או הליכה שנפגשת באופן קבוע
- ליגה חובבנית של כדורגל, כדורסל או טניס
- התנדבות בארגון קהילתי
- חוג או סדנה בתחום שמעניין אותך, כמו בישול, נגרות או צילום
- פעילות בקהילת ההורים בבית הספר או בגן
צריך גם להיות מוכן לעשות את הצעד הראשון: להציע לשתות קפה אחרי האימון, לקבוע מפגש מחוץ למסגרת. רוב הגברים מחכים שמישהו אחר יציע, ולכן מי שמציע ראשון כמעט תמיד נענה בחיוב.
להעמיק את השיחה
חברות קרובה אמיתית דורשת גם רגעים של פתיחות. לא כל מפגש צריך להפוך לשיחת נפש, אבל כדאי ליצור הזדמנויות לכך. שאלה כמו מה באמת שלומך, או שיתוף בקושי אישי, מזמינים את הצד השני להיפתח גם הוא. גברים רבים מופתעים לגלות כמה חבריהם מחכים בדיוק לשיחה כזו.
חשוב גם להיות שם בשביל החברים ברגעים הקשים: להתקשר אחרי שמישהו איבד את הוריו, לבקר כשמישהו חולה, לשלוח הודעה כשיודעים שעובר על חבר תקופה קשה. הרגעים האלה הם שהופכים מכרים לחברים אמיתיים.
תפקידה של המשפחה
בנות זוג יכולות לעודד את בני הזוג לשמור על חברויות משלהם, ולא לראות בכך תחרות על הזמן המשפחתי. ערב קבוע עם החברים אינו פוגע בזוגיות אלא מחזק אותה, משום שהוא מוריד חלק מהעומס הרגשי ממנה. גם ילדים שרואים את אביהם משקיע בחברויות לומדים שחברות היא ערך שכדאי לטפח לאורך כל החיים.
ולא פחות חשוב, כדאי לזכור שגם הטכנולוגיה יכולה לעזור, אם משתמשים בה נכון. קבוצת הודעות עם חברים ותיקים, שיחת טלפון קצרה בדרך הביתה מהעבודה או משחק מקוון משותף בערב, שומרים על הקשר חי בין המפגשים. הם לא מחליפים פגישה פנים אל פנים, אבל הם הגשר שמונע מהחברות להתמסמס.
לסיכום, אובדן החברויות בגיל המבוגר הוא תופעה נפוצה אבל לא בלתי נמנעת. הבנה של הסיבות, מסגרות מפגש קבועות, פעילות משותפת, אומץ לעשות את הצעד הראשון ונכונות לפתוח את הלב יכולים להחזיר לחיים את מה שהיה כל כך טבעי בגיל עשרים: חברים שאפשר לסמוך עליהם, לצחוק איתם ולהישען עליהם כשצריך.
