בדידות בגיל השלישי: איך מזהים אותה ומה אפשר לעשות כדי להתחבר מחדש

אפשר לגור בבניין מלא שכנים, לקבל טלפון מהילדים פעם בשבוע ועדיין להרגיש בודד. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, והיא לא תמיד קשורה למספר האנשים שסביבנו. בגיל השלישי היא נפוצה במיוחד: הפרישה מנתקת מהחברים לעבודה, הילדים עסוקים בחייהם, בני זוג וחברים הולכים לעולמם, ומגבלות בריאותיות מקשות לצאת מהבית. אנשי מקצוע רבים רואים בבדידות סוגיה בריאותית של ממש, לא רק רגשית. החדשות הטובות הן שאפשר לעשות הרבה כדי להתמודד איתה, גם לבד וגם בעזרת המשפחה והקהילה.

בדידות היא לא רק עניין רגשי

אנשים בודדים נוטים לישון פחות טוב, לאכול פחות מסודר, לזוז פחות ולהזניח את הבריאות. כשאין עם מי לצאת להליכה או למי לספר על כאב שהופיע, קל לדחות טיפול ולהסתגר. עם הזמן, הבדידות עלולה להשפיע על מצב הרוח ולהגביר את הסיכון לדיכאון.

בנוסף, קשרים חברתיים מספקים גירוי מחשבתי. שיחה, ויכוח, צחוק משותף ולמידה מאחרים מפעילים את המוח ושומרים עליו ער. אנשים שמעורבים חברתית מדווחים לעיתים קרובות על תחושת משמעות ושמחת חיים גבוהות יותר.

לכן, ההתמודדות עם בדידות היא חלק מהשמירה על הבריאות, ממש כמו תזונה נכונה ופעילות גופנית. זה לא מותרות, וזה לא משהו שצריך להתבייש בו.

איך מזהים בדידות

לא תמיד קל לזהות בדידות, כי אנשים רבים לא מדברים עליה. הם עשויים לומר שהכול בסדר, שהם מסתדרים ושאין צורך לדאוג. לכן, בני משפחה וחברים צריכים לשים לב לסימנים עקיפים.

• ירידה בעניין בפעילויות שבעבר נהנו מהן
• הסתגרות בבית וסירוב להזמנות
• שינויים בהרגלי השינה והאכילה
• הזנחה של המראה החיצוני או של הבית
• שיחות טלפון ארוכות במיוחד או צורך עז לשוחח כשמישהו מגיע
• ביטויים של חוסר תקווה או תחושה שאיש לא צריך אותם

אם אתם מזהים את הסימנים האלה אצל אדם קרוב, אל תחכו. שיחה פשוטה, בלי ביקורת, יכולה לפתוח פתח. ואם יש חשש לדיכאון, חשוב לעודד פנייה לרופא המשפחה או לגורם מקצועי בתחום בריאות הנפש.

מסגרות וקהילות שכדאי להכיר

בישראל פועלות מסגרות רבות לבני הגיל השלישי, ולעיתים קרובות אנשים פשוט לא יודעים עליהן. מרכזי יום לקשיש מציעים פעילות חברתית, ארוחות, חוגים והסעות. מועדונים חברתיים בשכונות, במתנ״סים ובבתי הכנסת מארגנים הרצאות, טיולים ומפגשים קבועים.

האוניברסיטה העממית והאוניברסיטאות לגיל השלישי מציעות קורסים במגוון תחומים, מהיסטוריה ועד אמנות, וההרצאות הן גם מקום מצוין להכיר אנשים בעלי תחומי עניין דומים. גם הרשויות המקומיות מפעילות לעיתים קרובות תוכניות ייעודיות, ושווה לפנות למחלקת הרווחה או לאגף לאזרחים ותיקים כדי לברר מה קיים באזור.

קהילות תומכות, שבהן מתנדבים ואנשי מקצוע מלווים את התושבים המבוגרים בשכונה, הן אפשרות נוספת. הן מעניקות תחושת ביטחון, מספקות עזרה בעת הצורך ומחברות בין השכנים.

התנדבות: לתת ולקבל

אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא דווקא לעזור לאחרים. התנדבות מעניקה סדר יום, מטרה ותחושה של ערך. היא גם יוצרת קשרים טבעיים עם אנשים חדשים, כאלה שעובדים יחד למען מטרה משותפת.

יש אפשרויות התנדבות שמתאימות כמעט לכל מצב בריאותי: קריאה עם ילדים בבית ספר, עזרה בספרייה, ליווי עולים חדשים, שיחות טלפון עם ותיקים אחרים או סריגה לפגים בבתי חולים. כדאי לבחור משהו שמעניין אתכם באמת, כי אז קל יותר להתמיד.

הטכנולוגיה כגשר

למי שמתקשה לצאת מהבית, הטכנולוגיה יכולה להיות גשר חשוב לעולם. שיחות וידאו עם הנכדים, קבוצות ווטסאפ של חברים מהשכונה ושל בני משפחה, הרצאות מקוונות וקבוצות עניין ברשת מאפשרים להישאר מחוברים גם בימים קשים.

עם זאת, הקשר הדיגיטלי לא מחליף לגמרי את המפגש האישי. כדאי להשתמש בו כתוספת ולא כתחליף, ולשלב אותו עם יציאות מהבית ככל שאפשר. מי שאינו מכיר את הכלים הטכנולוגיים יכול ללמוד אותם בקורסים ייעודיים, שמתקיימים במקומות רבים בארץ.

תפקיד המשפחה והשכנים

לבני המשפחה יש תפקיד מרכזי. שיחת טלפון קבועה, ביקור שבועי, הזמנה לארוחת שבת או בקשה פשוטה לעזרה, למשל במתכון או בעצה, מזכירים לאדם המבוגר שהוא חשוב ושצריכים אותו. לא כמות הזמן היא הקובעת, אלא האיכות והקביעות.

גם לשכנים יש מקום. דפיקה בדלת כדי לשאול אם צריך משהו מהמכולת, ברכה בחדר המדרגות או הזמנה לקפה יכולות לשנות את היום של שכן מבוגר שגר לבד. בקהילות רבות נוצרות רשתות קטנות של שכנים שדואגים זה לזה.

הצעד הראשון הוא הקשה ביותר

למי שמרגיש בודד, הצעד הראשון קשה במיוחד. אחרי תקופה ארוכה של הסתגרות, היציאה למקום חדש מעוררת חשש וחוסר ביטחון. כדאי להתחיל בקטן: שיחת טלפון לחבר ותיק, השתתפות בהרצאה אחת, או הליכה קצרה לגינה הציבורית.

חיית מחמד כחברה

עבור חלק מהאנשים המבוגרים, חיית מחמד יכולה להיות מקור משמעותי לחברה ולשגרה. כלב צריך טיולים, וכך הוא מוציא את בעליו מהבית מדי יום ויוצר הזדמנויות לשיחה עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים בגינה. חתול מעניק נוכחות חמה ושקטה בבית, ודורש טיפול פשוט יחסית.

עם זאת, ההחלטה לאמץ בעל חיים צריכה להתקבל בשיקול דעת. כדאי לבדוק שהמצב הבריאותי והכלכלי מאפשרים טיפול לאורך שנים, ולחשוב מראש מי ידאג לבעל החיים אם יהיה צורך באשפוז או בנסיעה. חלק מהעמותות מתאימות במיוחד כלבים וחתולים בוגרים ורגועים לאנשים מבוגרים, וזה יכול להיות שידוך מוצלח לשני הצדדים.

בדידות היא לא גזירת גורל ולא חלק בלתי נמנע מהזקנה. עם מעט אומץ, תמיכה מהסביבה והיכרות עם המסגרות הקיימות, אפשר לבנות מחדש רשת של קשרים, ולגלות שגם בגיל השלישי יש מקום לחברויות חדשות, לשמחה ולתחושת שייכות.